מגזין נדל"ן אושרה בקשה לתובענה ייצוגית שעניינה גביית ריבית פיגורים שלא כדין בגין היטל השבחה

אושרה בקשה לתובענה ייצוגית שעניינה גביית ריבית פיגורים שלא כדין בגין היטל השבחה

סעיף 196א' לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון"), מסמיך ועדות מקומיות לגבות היטל השבחה עקב השבחה הנובעת מאישור תכנית, מתן הקלה או היתר שימוש חורג במקרקעין.

סעיף 196א' לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון"), מסמיך ועדות מקומיות לגבות היטל השבחה עקב השבחה הנובעת מאישור תכנית, מתן הקלה או היתר שימוש חורג במקרקעין. בתוך כך, מעבירה הועדה המקומית לנישום שומה שערך שמאי מטעמה, ואילו הנישום רשאי להשיג על שומה זו. על מנת להשיג על גובה השומה, נדרש הנישום להגיש "שומה אחרת" של שמאי מטעמו. ככל שהנישום והועדה המקומית אינם מגיעים להסכמה, ממונה שמאי מכריע ששומתו תחייב את הצדדים. מטבע הדברים, הליכים אלו עלולים לארוך חודשים רבים. ברם, ועדות מקומיות מסוימות נוהגות לחייב נישומים, באופן אוטומטי, בריבית פיגורים על היטל ההשבחה, בגין מלוא התקופה החלה מיום מימוש הזכויות ועד יום התשלום. ואולם, גבייה זו מתבצעת אף במקרים בהם התארך הליך קבלת השומה הסופית שלא בעטיו של הנישום. זאת, בניגוד לעמדת בית המשפט בפרשת גרינשטיין, שם נקבע כי אין להטיל על נישומים בהיטל השבחה, ריבית פיגורים בגין תקופות, שמיום המימוש ועד ליום התשלום, אשר בהן נמשכו ההליכים שלא בעטיו של הנישום.ב"משפטון" זה, נסקור את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד, אשר דן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית העוסקת בגביית ריבית פיגורים בשל אי תשלום היטל השבחה, בגין מניין הימים מיום מימוש הזכויות ועד ליום התשלום.

נסיבות המקרה:

הגב' לוינסון (להלן: "המבקשת") פנתה בראשית חודש פברואר 2007 לוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (להלן: "המשיבה"), בבקשה לעריכת שומת היטל השבחה עקב מימוש זכויותיה במקרקעין. לאחר כשלושה חודשים מסרה המשיבה למבקשת את שומתה, אלא שעל שומה זו השיגה המבקשת באמצעות חוות דעת שמאית מטעמה. בשל היעדר הסכמה בין הצדדים, פנתה המשיבה למבקשת על מנת לבחור שמאי מכריע לקביעת השומה. אף בסוגיית בחירת זהות השמאי המכריע נחלקו דעות הצדדים. חרף פניות חוזרות ונשנות מטעם המבקשת למשיבה וליועצה המשפטי, ניתנה ההסכמה לזהות השמאי המכריע לאחר כשבעה חודשים, וזאת רק לאחר פנייה לנציבת הקבילות בעיריית חולון. בנוסף על כך, מלאכת השמאי המכריע ארכה כחמישה חודשים נוספים, ולבסוף ניתנה השומה המכרעת ביום 10.07.2008. אולם, רק ביום 27.10.2008 הפיקה המשיבה הודעת תשלום על סכום ההיטל ההשבחה, בצירוף ריבית פיגורים בשיעור 0.75% והפרשי הצמדה, בגין התקופה מיום מימוש זכויות המבקשת במקרקעין ועד ליום הודעת התשלום. על כן, הגישה המבקשת את הבקשה דנא, לפיה טענה להשבה של סכומי הריבית העודפים שנגבו ממנה, בצירוף ריבית בשיעור 0.75% והפרשי הצמדה מיום תשלום ההיטל ועד ליום ההשבה. טענות המבקשת נסבו בעיקרן על פרקי הזמן הארוכים שנמשכו שלא בעטיה, בין היתר, בשל חמשת החודשים שנדרשו לעריכת שומתו של שמאי המכריע וכן שבעה חודשים שקדמו לבחירת השמאי המכריע. מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה בירור היטל ההשבחה התעכב בשל סיבות וגורמים התלויים במבקשת, לרבות דרישת המבקשת כי כל השומות שניתנו בעניינה יועברו להכרעת שמאי אחד.

בית משפט פסק:

בהתאם לקבוע בסעיף 2(א) לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980, על החייב בהיטל לעשות כל שביכולתו לקדם ולהביא לחישוב סופי של ההיטל ההשבחה, וזאת תוך 30 ימים בכל פעם, אם ברצונו להיחשב כמי שאינו מפגר בתשלום. נקבע, כי עשיית "כל שביכולתו" כוללת, בין היתר, את הדיווח לוועדה על המימוש, את הטיפול בעריכת שומה נגדית מטעמו, את תשלום סכום ההיטל שאינו שנוי במחלוקת, וכל פעולה אחרת הנדרשת ממנו אם יש כזו. כל עוד פועל הנישום בדרך זו, אין לחייבו ב"תשלומי פיגורים". אם לא יפעל הנישום בדרך זו, יישא ב"תשלומי פיגורים" בגין כל סכום שידע כי עליו לשלם ולא שילם תוך 30 יום. בענייננו, המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת עובדתית, קרי, האם בפועל נוהגת המשיבה על פי הקבוע בפס"ד גרינשטיין או שמא היא מחייבת נישומים בריבית פיגורים מיום המימוש ועד הודעת התשלום. בעניין זה, נפסק כי התנהלות המשיבה תומכת בטענות המבקשת. כמו כן, נפסק כי גם אם ישנן שומות שהעיכובים בהן נבעו מהנישום, אין זה סביר, כי בכל שומה אין למצער תקופה מסוימת שאין לחייב בגינה בריבית בשל כך שלא נגרמה בעטיו של הנישום, כעולה מפס"ד גרינשטיין. על כן עולה מהדברים כי המשיבה אינה נוהגת על פי שנקבע בפס"ד גרינשטיין חרף טענותיה. אין חשיבות ממשית לכך שהמבקשת לא ידעה לפרט את העולה מהמסמכים, וזאת, בין היתר, לאור העובדה כי רזי החיוב בהיטל השבחה הם נחלתם של מומחים, ואין לאנשים מן היישוב, משכילים ככל שיהיו, ידע בתחום. נפסק כי הבקשה מתקבלת.  

(ת"צ 17616-09-10 לוינסון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון)

(עריכה: המשפטן צ'יקו אברם בהנחיית עו"ד נתי רוזנצוייג, 28.01.2016)

שתף מאמר